תמונה אחת חרוטה בזיכרוני כבר מספר שנים. גיא (שם בדוי) יושב אצל בחדר הטיפול לאחר עוד מריבה קשה בין הוריו ולשאלתי איך מרגיש, הוא עונה: את יודעת איך אני מרגיש? בואי אצייר לך את זה. גיא לקח דף צייר עליו שני בתים ובתווך צייר ילד. זה אני, אמר גיא וזה הבתים של ההורים שלי, יש לי שני בתים ואין לי אף בית.
גיא כמו אלפי ילדים אחרים הוא קורבן של סכסוך גירושין אלים ומתמשך. במשך רוב שנות ילדותו היה חשוף מצד אחד להשמצות, הסתות ועלבונות של הוריו, אחד כלפי השני ומצד שני לתחרות פרועה בין הוריו מי מהם קונה לו יותר, לוקח אותו לבילויים שווים יותר, מי יהיה ההורה האהוב.
התוצאה של סביבת החיים הזאת הייתה הרסנית, וייצרה בסופו שלדבר ילד עצוב, מבולבל, חסר בטחון וחסר גבולות. גיא שהינו ילד אינטליגנטי, חמוד, בעל קסם אישי רב, ניסה מספר פעמים לפגוע בעצמו, התקשה לתפקד במסגרת בית הספר ומצא את עצמו ניפלט ממערכת החינוך הרגיל ונשלח לבית ספר לילדים עם בעיות התנהגות.
מערכות היחסים הזוגיות העולות על שרטון גדלות משנה לשנה. בארה"ב יתגרשו בכל שנה, מחצית מהזוגות. בארץ, נכון להיום, זה דינם של שליש מהזוגות הנישאים.
הסיבות לכך רבות, אולם לא כאן המקום לפרטן. המציאות היא, כי יותר ויותר ילדים יצטרכו לגדול במשפחה שבה ההורים אינם בני זוג. האם לגדול במשפחה "גרושה" רע יותר מלגדול במשפחה שבה ההורים נשואים זה לזה, אך לא שורה ביניהם אהבה?. מחקרים רבים מוכחים כי כך או אחרת, משפחה מתפרקת גורמת לזעזוע בקרב כל חבריה, גם בני הזוג וגם ילדיהם עוברים טלטלה. יתכן אף כי במקרים מסוימים ייטב לילדים שהמשפחה לא תתפרק, גם אם היחסים בין ההורים לא יהיו מושלמים. אולם, אינני חושבת שזו השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו, שכן האם אושרם של ילדינו חשוב באופן מוחלט יותר מאושרנו? האם אדם שנימצא במערכת יחסים לא מספקת ולא מתגמלת צריך לותר על כמיהתו לאושר בגלל ילדיו? אני מניחה שיש לכך מספר תשובות. אינני חושבת שמישהו רשאי להגיד מה התשובה הנכונה. האם משפחה בה יש קונפליקטים סוערים על בסיס קבוע, הינה פחות פוגענית ממשפחה בה ההורים חיים בנפרד? אי אפשר לתת תשובה חד משמעית לשאלות אלו.
אך יש דברים שהתשובה לגביהם ברורה. משפחות שבהם ההורים נפרדו אך עשו את תהליך באופן אחראי ומכבד, חסכו מילדיהם כאב רב ופגיעות מורכבות. משפחות בהן ההורים החיים בנפרד, אך הצליחו לבנות מערכת יחסים הורית תקינה, הן משפחות שמזערו את הנזק. אלו משפחות שילדיהן קיבלו שיעור לחיים, שהמשמעות שלו, שניתן לצמוח גם ממקומות כואבים וקשים.
מהם הנזקים העלולים להיגרם לילדים?
אובדן הביטחון
ביטחונם של ילדים ניבנה בחלקו מתוך תחושת השייכות שלהם למשפחתם, מתוך הידיעה שלא משנה מה יהיה, יש להם גב, אמא ואבא שאוהבים אותם. כאשר משפחה מתפרקת, משהו בחוויה הבסיסית הזאת מתערער. דברים שהיו ברורים מאליהם, נראים לילדים כמוטלים בספק. העובדה שאבא ואמא כבר לא אוהבים אחד את השני, מעלה אצלם את השאלה המתבקשת האם הם יכולים להפסיק לאהוב גם אותי?
תפקידם של ההורים לאפשר לילדים לבטא מחשבות וחרדות אלו, לא לפתור אותם ב"איזה שטויות" ולהבטיח לילדים כי אהבתם ואהבת ההורה השני לא נגרעת בשל ההחלטה להיפרד. חוסר יכולת להבטיח לילדים כי ההורה השני אוהב אותם, שלא לדבר על מקרים בהם ההורה השני יתואר כפוגעני, מזניח, חסר אחריות או כול דבר אחר, יגרמו לערעור בטחונו של הילד ולפגיעה בתחושת הערך שלו מבחינת הילד. אם ההורה שלי לא אוהב אותי, זה אומר שאינני ראוי לאהבתו משמע אינני מוצלח...
יש אם כן חשיבות עליונה לחיזוק בטחונו של הילד באהבתם של שני ההורים. מובן שזו משימה לא פשוטה, במיוחד כאשר משבר הגירושין נימצא בשיאו ופעמים רבות בני הזוג כועסים אחד על השני, פגועים, מאוכזבים, לעיתים גם נבגדים. אין דבר קשה יותר מלדבר טובות על אדם שאיננו חשים כלפיו רגשות חיוביים, אולם ההבנה כי בריאותם הנפשית של ילדינו תלויה בכך עשויה לעזור במקצת.
אובדן המשאבים ההוריים
משבר גירושין הינו אחד המשברים הקשים ביותר אליהם חשופים אנשים בעולם המודרני. הוא מדורג במקום השני לאחר משבר של אובדן חיים. מטבע הדברים, אנשים הנמצאים בעיצומו של משבר כה קשה פחות פנויים לצרכי ילדיהם. הם עסוקים יותר בעצמם ובכאבם וטרודים בשאלות קשות של ארגון חייהם מחדש. פעמים רבות פירוק הזוגיות כרוך בירידה ברמת החיים ובתחושת אובדן הביטחון הכלכלי של בני הזוג דבר המעורר חרדה. לעיתים, הפרידה ניכפת על אחד מבני הזוג והוא עסוק בחוויית הנטישה שלו. כפועל יוצא מכך, לעיתים קרובות, הילדים הנמצאים במשבר מעצם פרידת הוריהם, חווים משבר נוסף סביב חוסר הפניות של ההורים וירידה בתפקודם ההורי, דווקא בתקופה בה הם זקוקים לתמיכה זו יותר מכל.
כמובן שלא ניתן להימנע ממצבים אלו ואין ילד שלא עד לתקופות משבר בחיי הוריו. בנוסף, כאשר ילד חווה הורות מיטיבה לאורך רוב שנות חייו, הוא מסוגל להתמודד עם מציאות זמנית, בה ההורים פחות פנויים אליו. אולם חשוב וכדאי כי ההורים ייפנו לגורם טיפולי, אשר יחזק אותם ויסייע להם להתמודד עם המשבר שלהם, ובכך יתחזקו והיו מסוגלים להוות משענת עבור ילדיהם. כאשר ההורים לא מצליחים להתחזק ויכולותיהם ההוריות ממשיכות להתדרדר, עלול להיווצר מצב בו הילדים או חלק מהם, לוקחים על עצמם את התפקידים ההוריים, דואגים לעצמם ולאחיהם, ולעיתים אף מהווים משענת עבור הוריהם. במצבים אלו, נראה תמונה של ילד בוגר, אחראי, המתפקד בצורה מושלמת בכל תחומי החיים. אל לנו לטעות, הילד הזה נימצא בסיכון גבוה, מאחר והוא נידרש למשימות רבות שלא מתאימות לגילו והוא לא מאפשר לעצמו להיות ילד. מדובר בפגיעה רגשית משמעותית באיכות החיים בהווה, ולא פחות חשוב מכך גם בעתיד.
אובדן האימון ביחסים מספקים
יכולתם של ילדים להפוך למבוגרים המקיימים קשרים מספקים עם בני זוג, תלויה רבות באימון שיש להם באנשים ובמערכות יחסים. אין ספק כי ההתבגרות כרוכה באובדן התמימות ובהבנה כי לא בכל אחד ניתן לתת אימון. אך חווית האימון הבסיסית, צומחת על רקע חוויה הורית טובה, והינה תנאי הכרחי ליכולת ליצור קשרים מספקים בעתיד. ילדים החווים פירוק של משפחה, חווים גם ערעור של אמונתם במערכות יחסים, ועלולים לפתח חרדה עד כדיי הימנעות ממערכות יחסים. אולם, נראה כי ילדים שחוו פרידה שרמת הקונפליקט בה הייתה סבירה, יהיו מסוגלים להתגבר על כך ולהבין כי העובדה שמערכת היחסים של הוריהם לא שרדה, אינה מהווה הוכחה לכישלונן הוודאי של כל מערכות היחסים. מאידך, כאשר מדובר בקונפליקט חריף, כאשר ילדים חווים את פירוק המשפחה כרעידת אדמה עם רעשי משנה שאינם נגמרים, הם עלולים לפתח חוסר אימון מוחלט במערכות יחסים, ולהתקשות לקיים מערכות יחסים בבגרותם.
קושי בהפנמת הזהות המגדרית
חלק גדול מבנית הזהות המגדרית, נעשה מתוך הזדהות עם ההורה מאותו המין ומתוך אהבה והערצה להורה מהמין השני. כך למשל, בנות מפתחות ענין בבגדים ובתסרוקות מתוך חיקוי של אימן ומתרגלות חיזור ופלירטוט ב"חינחונים" מול האבא. בנים, יחקו את אבא באהבתם לכדורגל או למכוניות, ויצהירו בגילאים מסוימים, על רצונם להינשא לאימא. כאשר אחד ההורים מוצג בפניי הילדים כדמות שלילית ופוגענית, הילד מאותו המין, עלול להתקשות לפתח זהות מגדרית בטוחה והילד מהמין השני, עלול לפתח התנגדות לכל מי שמיצג מגדר זה. לדוגמא, בן ששומע פעמים רבות כי אבא שלו הוא דמות שלילית, עלול להתקשות בפיתוח זהותו הגברית ואילו ילדה שחווה דה לגיטימציה של אמה, עלולה להתקשות בפיתוח זהותה הנשית. אם הדמות המושמצת היא של ההורה מהמין השני, הילד עלול לפתח איבה כלפי כל בני המין השני, דבר שיפגע קשות בסיכויו לנהל מערכות יחסים משמעותיות בעתיד.
לסיכום:
למשבר גירושין יש השפעה דרמטית על חייו של כל ילד. ובהיעדר שימת לב, עלולה התקופה המשברית, לגרום לנזקים חמורים. מודעות של ההורים, ומערכת יחסים הורית מתפקדת יכולים למזער את הנזק הנזקים, ולאפשר לילדים הווה ועתיד של בריאות נפשית ומערכות יחסים מספקות.